חוליות של יצירה / התערוכה 'ארכיפלג' בפרשת בראשית
- Efrat Goren
- 19 באוק׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 7 באפר׳
בעבודה של אמן בסטודיו יש סוג של בריאה. תחילתה בתוהו ובוהו ומציאת אור מתוך החושך והמשכה בגיבוש הצבע והצורה לכדי יצירה מוגמרת. התערוכה 'ארכיפלג' המוצגת כעת במוזיאון בת ים היא תוצר ליווי במסע כזה של חמישה אמנים שיצרו כל אחד בסטודיו שלו, נפגשו ומצאו גם קשרים סמויים ביניהם.
דוגמה מרתקת לקשר תת קרקעי כזה אפשר למצוא ביצירה 'מבוך' של משה רואס המונחת לרגלי היצירה 'מיטות עמודים' של אורלי סבר. סבר פיסלה בברזל מיטות ילדים שרגליהן כמו נמתחו מעלה לגובה הקומה השנייה ורואס עטף שרשרת פלדה ישנה שמצא בבד קטיפה רך. הצפייה בעבודות מלמעלה, מהקומה השנייה של המוזיאון, אינה דומה לחוויית השיטוט בין רגלי המיטות של סבר בקומת המבואה, חוויה שמזכירה כניסה ליער. לכן, מעניין לגלות (בשיחות עם האמנים המצורפות לקטלוג) כי נקודת המוצא של רואס ליצירתו היתה השאלה: מה קורה לו כשהוא נכנס ליער.
אדם וחוה נכנסים בפרשה לגן עדן בסיומם של שבעת ימי הבריאה. תוך זמן קצר של שהות במרחב המפעים והמסתורי הזה הם אוכלים מפרי עץ הדעת האסור, מגלים שהם עירומים, ממהרים להתכסות ומאשימים בכך את הנחש. אפשר למצוא את הנחש הנענש בשרשרת החוליות של רואס, שרועה ומובסת על הקרקע, חסרת רגליים, זוחלת על גחון ואוכלת עפר, לצד רגלי הברזל הנושאות את המבט מעלה אל החלום ומטה אל המציאות.
השיטוט ב'ארכיפלג' דורש ריכוז ותשומת לב. יש בו מפה קסומה, קטלוג, שיחות עם האמנים והאוצרים ועבודות שלא כתוב לצידן פרטים. תחילתו של הביקור בתחושת חיפוש בתוהו ובוהו והמשכו בתחושה חומרית, כמעט פיזית, של העבודות. לאט לאט, כעדים לתהליך בריאה, מתגלות לעינינו מתוך העבודות צורות, פנים ושמות.
תגובות