חלון אל הנפש / היצירה 'סטודיו בכחול' בפרשת אמור

לכל ציור יש רגע של בריאה, בו ניצב האמן אל מול הבד ומתחיל לצייר. הרגע הזה לרוב נעלם מעינינו, הצופים, הפוגשים את היצירות רק בשלב המוגמר שלהן, כשהן מוצגות על הקיר במוזיאון. התערוכה המוצגת כעת במוזיאון פתח תקוה לאמנות מנסה לפתוח צוהר אל הרגע הזה, הרגע האינטימי בו נמצא הצייר לבדו בסטודיו ומתחיל לצייר. הזדמנות לאינטימיות מעין זו מתאפשרת לאדם ביום אחד מיוחד בשנה.

פרט מתוך 'סטודיו בכחול', בעז נוי 2016 שמן על בד, מוצג בתערוכה: לשמור מרחק: על אינטימיות בציור עכשיו, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, אוצרת: ליזה גרשוני, נעילה: 29/6/19, צילום: אפרת גורן

הפרשה שנקרא השבוע מתארת את המועדים הפרושים לאורך השנה כשבכל מועד היא מפרטת את משמעות המועד ואת הביטוי שלו במעשה פיזי: בפסח יש מצות, בשבועות ביכורים, בין פסח לשבועות את העומר ובסוכות את הסוכה. בכל המועדים פונים אל העם כקבוצה, רק ביום אחד הפנייה היא אל האדם הפרטי ובמיוחד אל הנפש שלו: ביום הכיפורים. ביום זה נדרש האדם להתנתק מצרכיו הפיזיים ולעורר את השיח של הנפש.

האמן, בועז נוי, פותח לנו חלון אל חלל הסטודיו בו הוא יוצר ומאפשר לנו הצצה גם אל הנוף הנשקף ממנו. בחלל הזה נמצא נוי לבד מול הבד, ושם מתחולל השיח הזה של הנפש, בו נבראת לבסוף היצירה. במפגש האישי הפרטי הוא מניח כתם ליד כתם בגוונים שאינם נובעים בהכרח מהמציאות אלא ממעמקי הנפש.

אינטימיות שכזו אינה מתאפשרת תמיד ולכן מיועד לה בלוח השנה יום ומקום ספציפיים. יום שיש בו הזדמנות לאינטימיות גבוהה עם הבורא ולאינטימיות של אדם עם עצמו, עם נפשו. הזדמנות לעמוד מול בד לבן ונקי ולהתחיל מהתחלה, יצירה חדשה.