יצירות וזכרונות / התערוכה G/host בפרשת ניצבים

חוטים דקים נשפכים מעיניהם של הספורטאים העיוורים הניצבים כפירמידה בתצלום הישן, כמו דמעות על מה שהיו יכולים לראות. האמן, מתי אלמליח, צילם תצלום שמצא בארכיון ספריית הקונגרס האמריקני ורקם מפניהם של הספורטאים המצולמים בו קבוצות חוטים הנופלות אל תחתית המסגרת. אלמליח, כמו שאר האמנים בתערוכה, מתייחס ביצירתו לעבודת אמנות מוכרת מתוך אוסף קרן לוין לאמנות ישראלית, אל התצלום 'אקרובט' של מאשה בארון. העבודות המקוריות אינן ניצבות בתערוכה, בשל מגבלות שימור ונגישות, אך הרוח שלהן מרחפת.

בני ישראל ניצבים בפרשה כאיש אחד. ראשי השבטים וחוטבי העצים, השוטרים ושואבי המים, הזקנים והילדים, קבוצה גדולה ומגוונת מחדשת את הברית עם אלוקים. במעמד הזה אומר להם אלוקים כי הם אינם ניצבים כאן לבדם, ומדגיש כי גם הנשמות שאינן בחיים ניצבות לצידם. אמנם אין להן נוכחות פיזית, אך רוחן עודנה מרחפת.

היצירות בתערוכה נוצרו מחול ומאבן, מפלסטיק ומעץ ולצד כל עבודת פיסול תלויות אוזניות בהן נשמעים טקסטים שנכתבו בהשראת יצירות האוסף שאינן. כמחווה ל'אקרובט' כתב גיא פינקלשטיין את המילים: "...כשאתה הפוך אתה לא ישר, אתה גם לא מיושר, אתה לעצמך לא זר, ודוקא אז אתה פתאום הכי מחובר כאילו יש רק אותך כשהיית עובר..."

פרט מתוך 'ללא כותרת (פירמידה)', 2019, רקמה על תצלום, מתי אלמליח, מחווה לעבודה המקורית מפי גיא פינקלשטיין, מוצג כעת בתערוכה 'G/host', מוזיאון פתח תקוה לאמנות, אצרו: עדי יניב, שולמית אוחנה, דניאל ונטורה, נטלי כהן, מורן סולימרסקי-נועם, דביר שקד, סטודנטים לתואר שני בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, הנחייה: נירית נלסון, עוזרת הוראה: אילנית קונופני, נעילה: 28.12.19, צילום: אפרת גורן

הברית שכורת אלוקים עם בני ישראל כוללת את כולם. את האנשים החיים, את אלה שנותר מהם רק זיכרון ואת העוברים שטרם נולדו. כוחו של השלם הזה שנוצר מהנוכחות ומההעדר, מתבטא יפה במילותיו של האמן גדעון עפרת שהחזיק בתחילה ביצירות האוסף ומכר אותו. עפרת העיד על עצמו שכבר איננו נזקק לנוכחותו החומרית של האוסף שכן הוא חקוק בזכרונו.

ראש השנה שיחול השבוע נקרא גם יום הזיכרון. כשבני ישראל ניצבים בתפילה הם מצווים לזכור גם את מי שאיננו, לבקש שנה טובה לא רק על עצמם כפרטים, אלא על האנושות כולה המהווה אורגניזם שלם המורכב מאלה החיים ומאלה שרוחם רק מרחפת.