מסע בזמן / התערוכה 'תני לי לראות' בפרשת חוקת

צילום של שיח בוגונביליה מקבל את פני הבאים כעת לגלריה שכטר. הצילום מתעד את השיח האמיתי המלבלב בחוץ ומרמז על תערוכה שלמה שעוסקת בתיעוד מקום וזיכרון. האמנית מלי דה-קאלו קיבלה לידיה את חומרי הארכיון של מרכז נווה שכטר ויצאה בעקבותיהם למסע. היא ראיינה תושבים ואנשי מקצוע שפעלו במקום, נברה במאגרי מידע בארץ ובעולם ותיעדה את המרקם הבנוי והטבעי. היא מתייחסת לשכבות הבניין - מיום שנבנה בסגנון ערבי, הפך לקפה לורנץ המיתולוגי, אירח ראינוע שהקרין סרטים אלמים, חתונות ואירועים כ'בית הוועד למען החייל' ועמד שומם 50 שנה עד ששופץ ושוחזר בשנת 2010.

פרט מתוך 'תני לי לראות', מלי דה-קאלו, מוצג כעת בגלריה שכטר, אוצרת: שירה פרידמן, נעילה: 10.7.21

עבודת הווידאו המרכזית שהיא מציגה, 'תני לי לראות', מוקרנת בשלושה מסכים בו זמנית. היא אורגת דוברים שונים המתייחסים לצילום הסטורי ולתעלומת היעלמות ציורי הקיר שהיו במבנה. כל אחד רואה את הסיפור מזווית אחרת, 'נודד' ממסך למסך וכשמסיים לדבר כמו 'מאזין' לדובר שאחריו. כך יוצרת דה-קאלו מסע בזמן שלמרות הסתירות הנרטיביות בתוכו נשזר ליחידה אחת.

פרשת השבוע, פרשת חוקת, היא קפיצה בזמן במסע הארוך של בני ישראל במדבר. מות אהרון, שאירע בשנת ה-40 למסעם, הוא האירוע הראשון מאז חטא המרגלים שכתוב במפורש מתי אירע. בדרך, תלונות על מים והתנגדויות להנהגה של משה, ועוד אירועים ללא ציון זמן מדויק שחכמים חולקים ביניהם מתי בדיוק הם אירעו. כך מבחין הקורא, כמעט בן רגע, שאמנם משה עוד חי אך התקופה השתנתה, הדור החליף פניו ואהרון ומרים הלכו לעולמם.

דה-קאלו משלבת בעבודת הווידאו שיצרה את דודה ודודתה, שניהם בשנות ה-80 לחייהם, שנישאו במתחם. לצלילי הולס היא מצלמת אותם רוקדים בחלל הריק שבקומה העליונה, נעים ממסך למסך, ממלאים, לעיתים, את שלושתם ומשרים תחושה על זמנית ואופטימית. בדומה לדמותו של משה, הם מגשרים על פערי הזמן והמקום.

מראה הצבה בתערוכה, 'תני לי לראות', מלי דה-קאלו, מוצג כעת בגלריה שכטר, אוצרת: שירה פרידמן, נעילה: 10.7.21, צילום: אפרת גורן