אישה אל אחותה / התערוכה 'בר-בי' בפרשת השבוע, פרשת תרומה

הדיאלוג שמנהלת האמנית מוריה אדר-פלקסין עם דמותה האיקונית של בר רפאלי לובש בכל פעם צורה חדשה. היא מדפיסה את דימויי הגוף של בר מקרמיקה במדפסת תלת מימד ובכל עבודה הם מוגשים לנו אחרת: במסגרות זהב מקרטון, על כלי חרס בסגנון יווני, בים של חרוזים בקופסאות פלסטיק פשוטות ובצלחות קלאסיות שתלויות על הקיר. המדפסת לא נחה וממשיכה לייצר דימויים של בר בהריון ביצירה נוספת שמתהוה בזמן אמת בתערוכה.

צלחת קיר עם דיוקן האמנית עם בר רפאלי, מוריה אדר-פלקסין, מוצגת כעת בתערוכה 'בר-בי' בגלריית החווה בחולון, אוצר: ערן ארליך, צילום: אפרת גורן

באחת הצלחות מוגש דיוקנה של האמנית עם בר, הן פונות זו אל זו כמו דמויות הכרובים הפונים זה אל זה ומחפים בכנפיהם על ארון הברית שבמשכן. הכרובים והארון, לצד השולחן, המנורה ומבנה המשכן, אינם יורדים משמיים בדרך נס, מודפסים בתלת מימד, אלא נבנים בעבודת יד אנושית בחומר, במידות ובצורה התואמים במדוייק את הוראות הבנייה של אלוקים.

דימויי הגוף של בר, כמו המשכן וכליו, מיוצרים מחומרים 'גבוהים' ו'נמוכים' ביחד, הם מעוררים את הצופה לחשוב על הקשר שבין אדם וחפץ, על משמעות שכפול של כלי מול שכפול אדם, על האופן בו אנו צופים בדמותה של בר ועל האופן בו היא בוחרת להיות מוצגת לנו.

דמות האדם לא נעדרת גם בפרשה ונשזרת בתוך הוראות הבנייה של אלוקים: החל מההנחייה כי כלי המשכן יבנו מחומרים שיתרמו אנשי העם, דרך אופן הנחת הכרובים כ'איש אל אחיו' ועד חיבור יריעות הבד של המשכן כ'אישה אל אחותה'. בכך מדגיש אלוקים כי למבנה המשכן, יפה ומפורט ככל שיהיה, אין חשיבות בפני עצמו אלא רק כאשר הוא נסמך על הקשר שבין האנשים.

חשיבות הכרובים אינה נובעת מצורתם המיוחדת או מהזהב ממנו עשויים אלא מהמרווח שביניהם, בו מעתה ואילך יתגלה אלוקים אל משה. כמו דיוקן האמנית עם בר רפאלי הפונות זו אל זו כאישה אל אחותה, על אף שהן אינן מכירות, למרות השוני ובזכות המשותף, במרווח שביניהן מתרחש העיקר: הדיאלוג.

מראה הצבה בתערוכה 'בר-בי', מוריה אדר-פלקסין, גלריית החווה בחולון, אוצר: ערן ארליך, צילום: אפרת גורן