גמר חיים וגמר בניין / התערוכה 'העמדת פנים' בפרשת חיי שרה

יצירותיה של האמנית אילנה שניידר עשויות 'שליכט', היא מטיחה אותו על משטחים שחורים וקטנים, גורעת ממנו ומוסיפה אליו, ולאחר שמתייבש מגלה בתוכו דמויות ופנים. השליכט הוא חומר בנייה המשמש לחיפוי קירות, לעבודת פועלים יומיומית ושגרתית שמושקעת בה אנרגיה פיזית רבה. לכן, מעניין לראות שדוקא מתוך החומר הזה עולות לשניידר 'רוחות רפאים', דמויות חידתיות, שלעיתים נראות לה מוכרות.

פרט מתוך יצירתה של אילנה שניידר, מוצג כעת בתערוכה 'העמדת פנים', גלרייה ND, רמת גן, אוצרת: רותי חינסקי אמיתי, נעילה: 27.11.19, צילום: אפרת גורן

ניתן היה לחשוב, משמה של הפרשה, שהיא תעסוק בשנות חייה של שרה, אך היא עוסקת בסיומן. מאה עשרים ושבע שנים מסתכמות עם מותה בקרית ארבע, חברון. התורה מתארת איך אברהם בא לספוד ולבכות אותה ומיד פונה לרכוש לה חלקת קבר. המילה 'קם' פותחת וחותמת את התהליך, תחילה אברהם קם מפני שרה ופונה למשא ומתן עם בני חת, בעלי הקרקע, ולבסוף קם השדה (והמערה שבו) והופך לאחוזת הקבר שלו. הקימה מעל פני המת היא רגע משמעותי, ברגע זה אברהם נפרד מהגוף הפיזי, מהפנים של שרה, והולך לעסוק ברכישת קבר, תהליך טכני של משא ומתן, כסף וקרקעות.

קריאת הפרשה מקבלת עומק נוסף מתוך התבוננות בתערוכה ומתוך הפנים האנושיות שמביטות מתוך השליכט. לצד העיסוק הפיזי בקבורת גופה של שרה ובפרידה מפניה, ניתן לחוש איך רוחה מתגלה בקירות מערת הקבורה שקנה לה אברהם, מערת המכפלה.

גמר של בניין וסיום של חיים הם שניהם תהליכים פיזיים שמתרחשים יומיום בעולם. התערוכה, לצד קריאה בפרשה, מאפשרות לנו לראות בהם גם מימד עמוק יותר, נסתר ורוחני.

מראה הצבה בתערוכה 'העמדת פנים', אילנה שניידר, גלרייה ND, רמת גן, אוצרת: רותי חינסקי אמיתי, נעילה: 27.11.19, צילום: אפרת גורן