דרכים רבות / המיצב 'אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי' בפרשת כי תבוא

מעל 6,000 דמויות מתכת ניצבות בשכבת החול הדקה שנפרשה ברצפת החלל במוזיאון תל אביב. האמן צדוק בן דוד פגש את כולן במסעותיו ברחבי העולם, צילם ורשם אותן בעיפרון ולאחר עיבוד ממוחשב הדפיס את הרישומים מחומר מתכתי צבוע שחור. נשים וגברים, בוגרים וצעירים, מהלכים במיצב שלו במסלולים שונים כל אחד לדרכו ולמסע יומו על אדמה חולית אחת. שתי שכבות אנושיות למיצב של בן דוד - דמויות גדולות ודמויות זעירות - והמבקרים בתערוכה מייצרים בהילוכם שכבה נוספת ומשתלבים היטב בקומפזיציה.

פרט מתוך 'אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי', צדוק בן דוד, מוצג כעת במוזיאון תל אביב לאמנות, אוצרות: מירה לפידות, טל לניר, נעילה: 4.9.21

בני ישראל עומדים בפרשה על סף הכניסה לארץ אחרי שנים רבות של הליכה במדבר. משה מזכיר להם בפרשה כיצד ליווה אותם אלוקים במסעם, כיצד שמלתם לא בלתה מגופם ונעליהם לא בלו מרגליהם ומעודד אותם לשמור את המצוות גם אחרי שיכנסו לארץ. הוא מפרט את הברכות הרבות שיחולו עליהם אם יקיימו את המצוות ואת הקללות הקשות בגוף ובנפש אם לא יקיימו. אחת מהן היא קללת השמיים והארץ - לפיה השמיים יהפכו נחושת והארץ ברזל. מעניין להשוות את החומר המתכתי בפרשה לזה שבמיצב. אם בפרשה הוא מתפקד ככבד ודחוס במיצב הוא קליל ואוורירי, ובן דוד מצליח לרשום בו כמו בעיפרון. אם תהפוך, חלילה, הארץ למתכתית וקשה בני האדם לא יוכלו עוד להתקיים אך כאשר היא חולית ורכה האנושות נעה, חיה ונושמת.

הדמויות של בן דוד אמנם צועדות בכיוונים שונים ונראות מרוכזות במסלולן, אך הקרקע מניחה אותן במסע כלל אנושי אחד משותף.

'אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי', צדוק בן דוד, מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצרות: מירה לפידות, טל לניר, נעילה: 4.9.21, צילום: אפרת גורן