הרוח והחושך והמים / התערוכה 'נושאת כלים' בפרשת בא

ציוריה של אסתר שניידר מתגבשים משכבות שקופות של צבע ומדימויים מעוררי סקרנות. הצופה שנכנס לגלריה, מביט בציורים ובמיצב שעומד במרכזם, חווה את הרוח המיוחדת שנושבת בחלל ומוסיף לציורים שכבה של משמעות משלו.

פרט מתוך 'כלבה מביטה לאחור', אסתר שניידר, מוצג כעת בתערוכה 'נושאת כלים', גלריה רו ארט, אוצרת: מאיה במברגר, נעילה: 4.2.23, צילום: אפרת גורן

בשיחה בגלריה שניידר משתפת בתהליך הציור של 'כלבה מביטה לאחור' ומתארת כיצד התחילה אותו על רצפת הסטודיו בחיבור טבעי בין הגוף והבד. בתוך מסגרת דמויית שטיח - עשויה צבעי מים בגווני אש - היא הניחה את כפות ידיה ורגליה בתנוחת היוגה המוכרת 'כלב מביט מטה'. המבט שלה מטה הוליד נהר שחור וקוצף בין כפותיה, עמוס דימויים חיים ודוממים, וכאשר תלתה את הבד על הקיר הוסיפה בו מפלס שחור נוזלי המאזן את הבד.

בהשראת מכות מצרים, עליהן קראנו בפרשה הקודמת ונמשיך לקרוא השבת, אפשר למצוא בציור של שניידר את הדם הזורם, את הצפרדע בנהר השחור, את האש והמים היורדים יחד במכת הברד, את הרוח שנושאת את הארבה, את החושך שאופף את מצרים ואת מזוזות הבתים המסומנות בדם ומצילות את בני ישראל ממכת הבכורות.

כפות ידיה ורגליה של שניידר מבטאות גם חיבור לקרקע וגם לשמיים ובתחתיתם נמצא, כמו בני ישראל, פתח קטן של יציאה ממצרים, פתח של גאולה.

כלבה מביטה לאחור, אסתר שניידר, מוצג כעת בתערוכה 'נושאת כלים', גלריה רו ארט, אוצרת: מאיה במברגר, נעילה: 4.2.23, צילום: אפרת גורן