ויהי חושך / התערוכה 'אודם' בפרשת השבוע, פרשת בא
- Efrat Goren
- 30 בינו׳ 2020
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 7 באפר׳
שכבה על שכבה על שכבה מניחה האמנית אסתר שניידר על הבדים הלבנים. טיפות ודמעות, קפלי בדים וגלים, דמויות נשיות, עלים ופרחים, מייצרים כולם עושר של דימויים אניגמטיים ועומק שמורגש היטב בחלל, במבט מרחוק ומקרוב.
שניידר מציירת בצבעי מים, צבעים בעלי תכונה של שקיפות וקלילות, דימויים רציניים וכבדים. היא משלבת בציוריה שימוש בדיו שחורה המאפילה על הצבעוניות ומוסיפה שכבה של חושך בציורים הגדולים. החושך הופך סמיך וממשי בשתי העבודות בפינת הגלרייה בהן הניחה שניידר שכבות של גדילים ופסלי חימר כהים על רקע בד קטיפה עבה ושחור. בעבודות אלה היא מייצרת עומק נוסף, מקום מבוכי ודמיוני לצלול אליו, מקום בו ניתן לחוש ולמשש את החושך, ממש כפי שמתואר בפרשה.
מכת החושך במצרים מתקבלת כתוצאה מהצטברות שכבות של החשכה. אחרי פגיעה קשה באנשי מצרים ובחיות, ברד כבד שכמעט כילה את הצומח, נפתחת הפרשה במכת הארבה שמכסה את עין הארץ ומחשיכה אותה. הארבה מכלה את מעט הצומח שנותר מהברד ומשמש כ'פרומו' לחושך שיגיע בהמשך. מכת החושך עמוסה שכבות סמיכות של אפילה שניתן ממש למשש, היא אינה רק העדר של אור.
הציור של שניידר, 'שלושה', בולט מבין העבודות בתערוכה דווקא בגלל שהצבע השחור נעדר ממנו. הוא מתאר מפגש של ניצן צעיר, פרח בוגר ולבנה בתחילת החודש המאירים זה את זה בשכבות שקופות של צבע. ניתן לראות בציור הזה הצצה לחודש האביב העומד בפתח, ראשון החודשים בשנה העברית, חודש של פריחה ושל לבלוב. על רקע החושך העמוק שבמצרים, מצווים בני ישראל להתכונן לחג הפסח בזמן התחדשות הלבנה, מתוך תקווה שהניצן עוד יפרח, הפרח ילבלב ושלושתם עוד יאירו זה את זה.
תגובות