חלום או מציאות / יצירתה של דורית ביאלר בפרשת השבוע, פרשת מקץ

במבט מרחוק היא נראית כמו מפת עולם קדומה, כזו שתמצאו בספרי הסטוריה עתיקים. יש בה הרים ומדבריות בגווני האטלס המוכרים, נחלים וימים עם טקסטים בפונט שמשווה להם תוקף ומסגרת היקפית עם תמונות שחור-לבן שנראות כמו הצצה לאירועים חשובים בהסטוריה. אך אם תביטו מקרוב במפה העגולה המקבלת את פניכם בכניסה למוזיאון בת ים תפגשו את 'יבשת עובדות החיים', 'ים מידע שלא סיפרו בכיתה', 'איי מה אם' ו'עמק החרטות'. המפה האוניברסלית מתגלה כמפה אישית מאוד שסובבת סביב האמנית ונפשה הנודדת.

פרט מתוך 'תכנית מונומנטלית ספק', 2019, דורית ביאלר, מוצג כעת בתערוכה 'סלע אדם', מובי מוזיאוני בת ים, אוצרת: נגה דוידסון, אוצרת ראשית מובי: הילה כהן שניידרמן, נעילה: 15.2.20, צילום: אפרת גורן

לעומתה, החלומות שחולם בפרשה פרעה, מלך מצרים, עושים את המהלך ההפוך. הם נראים בהתחלה כחלומות אישיים של אדם אחד ששנתו נודדת, אך מתגלים בהמשך כחלומות בעלי משמעות אוניברסלית. פרעה מקבל בחלומו נבואה אישית על שנות הרעב שעתידות לפקוד את ארץ מצרים. נהר היאור, הפרות והשיבולים, מבשרות כולן, לאחר פתרונו של יוסף, על משמעות כללית.

המפה המדומיינת של האמנית דורית ביאלר יכולה להראות לצופה מרחוק כמו מפת מצרים העתיקה. אך כמו חלומותיו של פרעה, היא חושפת בפניו שכבות מהתת מודע, מהדמיון ומהספק ומערערת על היחסים שבין דמיון ומציאות. גם יוסף מוצף בפרשה בספקות: האם יצא מבית הסוהר, האם אחיו עוד שונאים אותו, מה שלום אביו והיכן אחיו הקטן, בנימין.

בין 'עמק השקר' ובין 'יערות האם אני מתכחשת למציאות' של ביאלר, ניצב יוסף ומציע תכנית מעשית של הערכות לשנות הרעב, תכנית שמורידה את החלום למציאות.