על הגלוי והנסתר / התערוכה 'קצה הקרחון' בפרשות מקץ - ויגש

ביקור בתערוכות אמנות מעלה, פעמים רבות, את התחושה כי יש הרבה מעבר למה שאנו רואים ביצירות עצמן. גם התרחשות מציאותית בזמן ובמקום קונקרטי מתגלה לא פעם רק כקצה הקרחון. כזו היא התערוכה המוצגת כעת בגלריה ביתא וההתרחשות בפרשות מקץ - ויגש.

בני יעקב יורדים בשנות הרעב למצרים לבקש אוכל ופוגשים את 'השליט על הארץ' שהם אינם יודעים כי הוא אחיהם האבוד, יוסף. המפגש הפיזי ביניהם הוא רק קצה הקרחון של מה שמתרחש מעבר לקיר, מבעד לדלת ומתחת לרצפה. נדמיין אותם, לרגע, ניצבים בחלל המלבני של גלריה ביתא, וננסה דרך יצירות האמנות לחשוף שכבות בסצינה המוכרת.

זאב, זאב, שולמית עציון, קרמיקה, גומי, 2021, מוצג כעת בתערוכה 'קצה הקרחון', גלריה ביתא, אוצרת: אביטל וכסלר, נעילה: 31.12.21, צילום: אפרת גורן

התערוכה מורכבת משתי עבודות קיר, שתי עבודות רצפה וזאב אחד שמעבר לקיר. 'על בלי מה' של שולמית עציון היא משטח אריחי בטון מרובע, שבכל פעם נע בו אריח אחר וכמו מתריע כי האדמה רועדת תחת רגליהם של האחים ושל יוסף. 'יציאה' של נדיה עדינה רוז עשויה ענני שמיכת צמר המשרטטים דלת שאיננה, דלת דרכה יוצא יוסף לבכות בכל פעם שהמפגש מציף את רגשותיו. 'מכל מקום' של רוז היא תמונת שלג מינימליסטית המתגשמת למיטה לבנה ומזכירה ליוסף את החלומות שסיפר לאחיו, ולאחים את דמות האח הנעדר-נוכח בחדר. 'קנמלים' של חיימי פניכל עשויה חול מעובד ומדמה את מעגל החול שנוצר בקרקע כשנמלים בונות מעבר לה את קינן. עבודת הנמלים של יוסף בשנות הרעב היא הסיבה בגללה התגלגלו האחים למצרים, והחור שנפער, לכאורה, ברצפת הגלריה פורץ נתיב של הזנה בין יעקב השולח ממטעמי הארץ ליוסף ומאוחר יותר בין יוסף ששולח עגלות עמוסות צידה לאביו.

פסלה של שולמית עציון, 'זאב זאב', הממוקם מעבר לקיר נוגע בחוויית הזאב הבודד שזעקתו לא תמיד נשמעת. בקריאה והתבוננות בפרשות אלה קשה שלא לחשוב על דמותו הבודדה של יוסף, הבן האהוב, החולם, העבד, השליט והמאמין.

מראה הצבה בתערוכה 'קצה הקרחון' בגלריה ביתא, היצירה 'מכל מקום' של נדיה עדינה רוז ו'קנמלים' של חיימי פניכל,  אוצרת: אביטל וכסלר, צילום: אפרת גורן