כח הכבידה / התערוכה 'מסע/משא/מסה' בפרשת שמות

הפסלים של אורנה בן-עמי נראים כמו רישומים של ברזל במרחב. היא משרטטת דמויות בקוים דקים ואווריריים ועומסת עליהן מסה מרוכזת של ברזל בדמות תיק, שק או עגלה. בן-עמי מגשימה בפסליה תחנות ממסעה האישי, רגע לפני שיתפוגגו בזכרון, ומנכיחה בהם את המשא הכבד, הרגשי והפיזי, שמלווה אותה בחייה. כמו לבן-עמי, גם לכל אחת מהדמויות יש את המשא האישי שלה. הן מוצבות בגלריה בזו אחר זו כשכל אחת מביטה במשא של חברתה והדיון במקום האישי הופך לדיון אוניברסלי, אקטואלי, בסוגיות של נוודות והגירה.

פרט מיצירתה של אורנה בן עמי, מוצג כעת בתערוכה 'מסע/משא/מסה', מקום לאמנות בקרית המלאכה, אוצר: ניר הרמט, נעילה: 1.2.20

בני ישראל עמסו עליהם את רכושם ונדדו לארץ מצרים וכעת הם בעיצומה של תקופת עבדות מורכבת וקשה. יום יום הם קמים לעבודת הפרך ופוגשים גזירה חדשה. בהתחלה לבנות ערי מסכנות לפרעה, אחר כך להשליך את הבנים הנולדים ליאור, ומאוחר יותר לאסוף גם את התבן להכנת הלבנים. הם נושאים יחד בנטל העבודה, במשא הכבד שמעמיס על גופם ועל נפשם, וברור שעל המשא הקולקטיבי נוסף לכל אדם גם המשא האישי שלו.

בן-עמי מסבירה את הבחירה לרכז מסה של ברזל דוקא בחבילות: "כל ההוויה והתמיכה נמצאות במטלטלין. החבילות אוחזות את האדם, האנשים תלושים, ללא תמיכה ומקום, ונאחזים רק במה שלקחו אתם מהבית שהיה להם". בני ישראל סוחבים עליהם משא כבד, משא של עבדות, במסע של זרות עם מסה של כאב. הם ודאי מנושלים גם מרכושם הפרטי, זה שהעניק להם מימד של שייכות ותחושה של בית.

המנהיג החדש שצומח להם בפרשה ישיב להם את הזהות, את האישיות, את הרוח. הוא יראה להם איך דמות העשויה קוים דקים בלבד יכולה לשאת על גבה, בניגוד לחוקי הכבידה, מסע כבד.

מראה הצבה בתערוכה 'מסע/משא/מסה', אורנה בן עמי, מקום לאמנות בקרית המלאכה, אוצר: ניר הרמט, נעילה: 1.2.20, צילום: אפרת גורן