על שתיקה / יצירתה של שרה יצחק בפרשת השבוע, פרשת שמות

בציוריה של שרה יצחק קמים לתחייה זכרונות מתקופת ילדותה באתיופיה. זכרונות שאולי היו משותפים לאדם נוסף שחי אלפי שנים לפניה, נולד וגדל אף הוא במדינה ביבשת אפריקה ומסופר עליו בפרשת השבוע: משה.

פרט מתוך יצירתה של האמנית שרה יצחק, מוצג כעת בגלריית הבית האדום בתערוכה 'ביתא', קולקטיב אמנים יוצאי אתיופיה, אוצרים: טל מגוס ואורן פישר, צילום: אפרת גורן

בציור המציג פעוט יונק משדי אימו, נזכר משה ברגע הפרידה מיוכבד אימו, טרם יונח לתקופה ארוכה בתיבת גומא על שפת היאור. בציור בו ניבטת ילדה דומעת עם שפתיים בשרניות, משה נזכר במבטה הדואג של אחותו מרים מציץ אליו בין קני הסוף. בציור הילד המציץ מאחורי גדר, נזכר משה ברגע בו יוצא מבית מגוריו בבית המלך פרעה, ורואה את בני עמו זועקים לשמיים מרוב עבודה קשה. בציור האדם יושב על סלע ומחלל, הוא נזכר במנגינות שליוו את ילדותו על רקע הנוף המדברי.

בכל ארבעת הזכרונות האלה יש נוכחות משמעותית לשפתיים. באחד הן יונקות, בשני מחללות, בשלישי הן שותקות וברביעי נעדרות. דוקא השפתיים הן אלה שמפריעות למשה שמעיד על עצמו כי הוא לא איש דברים. וכשאלוקים בוחר בו לאיש הראוי ביותר להנהיג ומטיל עליו שליחות, הוא נאלם. לפני שיהפוך למנהיג שיוציא את עמו ממצרים, יתן להם את התורה ויוליך אותם שנים רבות במדבר, משה יבין שרהיטות ורטוריקה הן אולי תכונות מרשימות, אך לא חשובות למנהיג. מנהיג צריך להרגיש, לחוש ולפעול וגם לדעת לשתוק.

מראה הצבה בתערוכה 'ביתא', קולקטיב אמנים יוצאי אתיופיה, גלריית הבית האדום, אוצרים: טל מגוס ואורן פישר, צילום: אפרת גורן