מחובר לאדמה / יצירתו של יהודה ארמוני בפרשת ויצא
- Efrat Goren
- 26 בנוב׳ 2020
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 7 באפר׳
השבוע נצא למסע בין השבילים והנופים שמצייר יהודה ארמוני ומוצגים כעת בגלריה רוטשילד בתל אביב. ארמוני הוא צייר ריאליסטי, תושב מודיעין, שיוצא אל הטבע בסביבת מגוריו ומעביר אל הבד את חורשות העצים, האבנים, שלוליות המים והבוץ. בציוריו אפשר כמעט לראות את הרוח שנשפה בצמרות, להריח את העפר ולחוש את האווירה ששרתה במקום בזמן הציור. תחושה זו מתאפשרת אודות להחלטה שלו להתחיל ולסיים את ציוריו בשטח. אמנים רבים מציירים סקיצה למול הנוף וחוזרים אל הסטודיו לעבד אותה, אך ארמוני מחליט להשלים את הציור בזמן אמת, כשהוא עודנו חלק מההתרחשות, כי הוא יודע שבמעבר בין תנאי השטח אל תנאי הסטודיו ה'זיוף' שבציור הולך וגדל. ההחלטה הזו מכריחה אותו להשתמש במעט שכבות של צבע, להשקיע פרק זמן מוגבל ולבחור בבדים קטנים יותר.

בפרשת השבוע יעקב יוצא ממקום מגוריו ומתחיל את שביל הבריחה שלו מאחיו, עשיו. הוא יוצא מסביבה מיושבת ומוכרת אל עבר מרחב מדברי פתוח, רווי בחוסר ודאות. כשהוא מתעייף הוא לוקח מאבני המקום ושם תחת ראשו ודווקא אז נגלה אליו אלוקים. מראש הסולם שמונח ארצה וראשו בשמיים מעניק לו אלוקים שתי הבטחות: שזרעו יתרבה ושהארץ תהיה שלו ושל זרעו אחריו. נדמה כי העובדה שיעקב שוכב על הארץ ומחובר אליה ולאבניה בגופו מייצרת את הרגע המתאים ביותר להבטחה שזרעו יתרבה כעפר הארץ ושהאדמה הזו תהיה שלו.
כשפגשתי את ארמוני בתערוכה התעניינתי במשך הזמן שלוקח לו להשלים ציור בודד. הוא השיב לי: שמונה עשרה שנים ושלוש שעות. כלומר, ברור לו, כמו לנו, שמעט השעות בהן צייר בשטח נסמכות על שעות רבות של ציורי העבר ועל שנים רבות של לימוד. גם ליעקב ברור שרגע ההשראה הנוכחי אינו מנותק וכשאלוקים מזדהה בפניו כאלוקי אברהם אביו ואלוקי יצחק, מגולמות בהתגלות הזו גם שכבות העבר.
נדמה כי האבנים שיעקב שם מראשותיו מבטאות גם את החיבור לאדמה וגם את החיבור לראשי משפחתו - שני נושאים דומיננטיים מאוד גם ביצירתו של יהודה ארמוני: חיבור עמוק לטבע - תחושה שהוא 'לוקח מאבני המקום' ומבחין בניואנסים הדקים שמשתנים בנוף מיום ליום - לצד חיבור לראשי הציור הריאליסטי - ארמוני מודע למסורות הציור שקדמו לו ופועל בתוכן.

Comments