מקום להרגיש / היצירה 'נתיב חשיבה' בפרשת ראה

תערוכת היחיד של האמן גלעד אפרת פורשת את נתיב ההתפתחות של הציור שלו ואת התהליך שעבר כצייר, מהציור הריאליסטי אל הציור המופשט.

בציוריו המוקדמים מצייר אפרת בצבעי שמן תצלומי אויר של אתרים ארכיאולוגיים ממעוף הציפור. הוא מצייר נופי ערים וטבע ומגביה עוף גם אל הירח ואל מאדים. לעומתם, בציוריו המאוחרים לא ניתן לזהות מקום ספציפי, הוא מניח על הבד מרבדים של צבע, מפסל וחורט בהם בכלים שונים, וכך יוצר ציורים אקספרסיביים מלאי חיים ורגש שכל אחד יכול למצוא בהם נתיב משלו.

פרט מתוך: 'נתיב חשיבה XIII', גלעד אפרת, 2016, מוצג כעת בתערוכה 'גוף-ציור', מוזיאון ישראל, אוצר: אמיתי מנדלסון, נעילה: 4.1.20

את המעבר אל הסגנון המופשט בציורו מייחס אפרת לתקופת ביקוריו בגן החיות ביוסטון. הוא הגיע לגן כדי לצפות בתערוכת ציור שהתקיימה בו וגילה, לתדהמתו, שהציירים הם הקופים. הוא החל לצייר אותם ולהתחקות אחר אופן הציור שלהם, וכך נטש בהדרגה את הציור המתבסס על המציאות לטובת זה הניזון מאינטואיציה.

את אותו מהלך שעשה אפרת בציורו - מעבר מתיאור מציאותי למופשט דרך מפגש עם החי - ננסה להדגים בפרשת השבוע. הפרשה פותחת בתיאור מקומות ממעוף הציפור: על הר גריזים תינתן הברכה, על הר עיבל הקללה. מקומות רבים בארץ מלאים בעבודה זרה ועיר שתיהפך למוקד כזה תיחרב. לכל מקום תיאור ספציפי, לבד מהמקום אשר יבחר אלוקים שנותר, לעת עתה, אמורפי ומופשט. סיום הפרשה עם תיאור שלושת החגים שיתרחשו במקום הנבחר, בדגש על הניחוח ועל האוירה: "בחודש האביב" ישמר הפסח, "מהחל חרמש בקמה" יספרו ימים עד לחג השבועות, חג הסוכות יעשה בזמן האיסוף מהגורן ומהיקב. בין המקומות הקונקרטיים ובין אלה המופשטים עומד נושא מרכזי בפרשה: החיות המותרות והאסורות באכילה, נושא המסמן את הגבול שבין האדם ובין הטבע ומגביל את תאוות האדם ושלטונו על החיה.

מראה הצבה בתערוכה 'גוף-ציור', גלעד אפרת, מוזיאון ישראל, אוצר: אמיתי מנדלסון, נעילה: 4.1.20, צילום: אפרת גורן

הציור המופשט של גלעד אפרת לא מתאר מקום נבחר. אמנם ניתן לזהות בו רמזים לציורו הריאליסטי, אך התוצאה היא חגיגה של צבע ושל אוירה. גם הפרשה עוברת דרך מקומות ספציפיים, ובין הנחיות ומצוות, אך חותמת, לבסוף, עם חשיבותו של רגש השמחה, "והיית אך שמח".