על בגד ובור / היצירה 'נקודת מבט' בפרשת וישב

השבוע נקרא בפרשה על יוסף, חולם החלומות והאהוב בבניו של יעקב. יוסף מושלך פעמיים אל המקום הנמוך ביותר שיש. בפעם הראשונה אל הבור בידי אחיו שמקנאים בו ולא יכולים לשמוע עוד את חלומותיו, ובפעם השנייה אל בית הסוהר בידי פוטיפר, סריס פרעה מלך מצרים, באשמה שניסה לפתות את אשתו.

בשני המקרים האלה, לפני שיוסף מגיע למקום הקשה והנמוך, הוא מותיר אחריו בגד. תחילה את כתונת הפסים אשר קיבל מאביו כאות לאהבתו המיוחדת, ולאחר מכן את הבגד שלבש בידי אשת פוטיפר שמנסה לפתות אותו. הבגד הרך והמנחם נותר מאחור ויוסף יורד מטה למקום מוקף קירות עירומים וקשים. במקום הזה, הנמוך ביותר, כשהוא עדיין לא יודע שימונה בעתיד לשליט על ארץ מצרים, הוא עושה מעשה כדי להתחיל כיוון חדש כלפי מעלה.

פרט מתוך 'נקודות מבט', יצירתו של באשיר מח'ול, שטיח קיר מודפס, 2016, מוצגת כעת בתערוכה 'מותרות ועונשין', גלריה לאמנות אום אל-פחם, אוצרים: ג'ונתן האריס וגורדון הון, צילום: אפרת גורן

יוסף יודע שאין באפשרותו להשפיע על התנאים הפיזים ולכן הוא בוחר להעלות את הרוח שלו. הוא משתמש בכישרון שניחן בו כחולם כדי לפתור את חלומותיהם של שאר האסירים. מכאן הוא יתחיל מסלול חדש של צמיחה.

השבוע ביקרתי לראשונה בגלריה לאמנות אום אל-פחם. באחת התערוכות מוצגת יצירה גדולת מימדים שעשויה כולה שטיח ועליה מודפסים צילומים של קירות בתים שהופגזו במלחמה בלבנון. הניגוד בין הדימוי הקשה ובין החומר הרך, בין הכאב שבסיטואציה ובין היופי של הדימוי, הזכירו לי את יוסף שבבור. גם כשהיה בתחתית בור קשה בחר לפרוש בו שטיח רך, להניח עליו ראש - ולחלום.

 'נקודות מבט', באשיר מח'ול, 2016, שטיח קיר מודפס, מראה הצבה בתערוכה 'מותרות ועונשין', גלריה לאמנות אום אל-פחם, אוצרים: ג'ונתן האריס וגורדון הון, צילום: אפרת גורן