על רגע אחד בהיר / יצירתו של הצלם, הירושי סוגימוטו, בפרשת השבוע, פרשת ויגש
- Efrat Goren
- 12 בדצמ׳ 2018
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 1 באפר׳
בצילומים של סוגימוטו הים נראה כמו אבן והבניינים כמו אויר, הפוחלצים (מהמוזיאון ההיסטורי בניו יורק) והבובות (ממוזיאון השעווה בלונדון) חוזרים לחיים. ובעומק חלל התצוגה מוצגת סדרת צילומי 'תיאטראות' הכוללת צילומים שצילם באולמות קולנוע.
סוגימוטו מציב מצלמה בזמן ההקרנה של הסרט ומייצר פריים אחד מסרט שלם שכלל מיליוני תמונות. הוא עושה כאן מהלך מתוחכם: על ידי פתיחת הצמצם בתחילת הסרט וסגירתו בסופו, סיפור שלם הופך להיות תמונה אחת לבנה ובוהקת באולם מפואר במונטריאול (הצילום שבתמונה).
אפשר לדמיין את יוסף, גיבור הפרשות האחרונות שלנו, ניצב במרכז הפריים הזה על הבמה, באולם מפואר אחר הפעם במצרים, ברגע הדרמטי בו הוא מתוודה בפני אחיו: אני יוסף, העוד אבי חי.
בפרשות האחרונות שלנו יוסף נראה כמו שחקן טוב בסרט הדרמה של חייו. רצף האירועים שעובר עליו כמעט בלתי נתפס: מבן אהוב, יתום מאם, הוא מושלך לבור ונקרע גם מאביו. שנים רבות הוא חי לבד כעבד, כאסיר וכמושל במצרים. ואם זה לא הספיק כדי לייצר דרמה, כשאחיו יורדים למצרים לבקש ממנו אוכל, הם אינם מזהים אותו והדרמה רק מסתבכת.
סוגימוטו מספר שכשצילם את הצילום הראשון בבית הקולנוע הוא לא יכול היה להתאפק. "באותו הערב פיתחתי את הסרט והחזיון הבליח לנגד עיני". גם תקציר הדרמה של יוסף מקופל בתמונה אחת בוהקת, בה הוא מבהיר את הכל: ירדתי למצרים כדי שהמשפחה שלנו תמשיך להתקיים בזמן הרעב הקשה בארץ כנען. ברגע הזה הוא חושף את החזיון שלו לאחיו ולכל מי שיקרא את הדרמה הזו בעתיד. ללא כל דמות ובלי שום צבע, אלא במסך לבן בוהק.
Comentarios