אות היא לעולם / יצירתו של יונתן אולמן בפרשת פקודי

האלף-בית של יונתן אולמן מתחיל באות 'ב'.

אולמן יצק אותיות גבס דקות והניח אותן בסדר עוקב, כל אחת על לוח פורמיקה נפרד המייחד אותה ונותן לה מסגרת משלה. ההצבה שלהן יחד זו לצד זו מזכירה מצד אחד את לוח בית הספר ותחילת ההכרות עם השפה ומצד שני לוח הנצחה המהווה זיכרון לחיים שהסתיימו. את האות הראשונה, האות 'א', שרף אולמן כאות מחאה נגד 'חוק הנאמנות בתרבות' ובכך הוא מאותת על העתיד האפשרי של שאר האותיות להישרף. במקום אות הגבס שאיננה הוא מציג את התבנית שממנה נוצרה ממוסגרת כאות זיכרון.

פרט מתוך 'א-ת', 2018, גבס על פורמיקה, יונתן אולמן, מוצג כעת בתערוכה 'קיר אמן×9', מקום לאמנות בקרית המלאכה, אוצרת: דליה דנון, צילום: אפרת גורן

בניית המשכן נשלמת בפרשה מ'א' ועד 'ת'. אחרי השקעה גדולה בכל החלקים הם מובאים כולם אל משה וממתינים כמו חלקי פאזל ליום שירכיבו אותם. ביום הראשון של החודש הראשון משה מניח את האדנים, מציב את העמודים, פורש את האוהל ומניח בתוכו את הכלים. על הארון שם את הפרוכת, על השולחן את הלחם, במנורה את הנרות, במזבח את הקטורת ובכיור נותן מים, בתוך זמן קצר משה מסיים להרכיב את הפאזל שרבים תרמו והשקיעו בהכנתו.

אולמן שורף ומשה מסיים, אולמן מכלה את האות הראשונה ומשה מכלה את המלאכה, ולמרות שנראה לנו שמדובר בשתי פעולות הפוכות, האחת מביאה להרס ולכליון והשניה מביאה אל השלימות והתכלית, שתיהן צומחות מאותו השורש. הכליון והתכלית הם שתי פנים של אותה הוויה, מכיון שהתמקדות טוטאלית מ'א' ועד 'ת' בתחום אחד דורשת בהכרח כליון של תחום אחר ומאחורי כל הרס מסתתרת תכלית חדשה.

מראה הצבה בתערוכה 'קיר אמן×9', יונתן אולמן, מקום לאמנות בקרית המלאכה, אוצרת: דליה דנון, צילום: אפרת גורן