היום הגדול והנורא / היצירה 'שבעה ימים' בפרשת שמיני
- Efrat Goren
- 28 במרץ 2019
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 1 באפר׳
במבט מקרוב בסידור הפרחים הגדול הממלא את חלל התצוגה במוזיאון פתח תקוה אפשר לחשוב, בטעות, שהוא הוכן לכבוד אירוע חגיגי ומשמח. מסוג האירועים שתוכננו חודשים מראש, שהוכן להם לוח זמנים מדוקדק, שהאורחים אליהם כבר הוזמנו, האולם סודר והפרחים הונחו לבסוף על השולחנות כדי לשוות לאירוע חגיגיות ויופי. אך צורתו המעוגלת ופרחי הגרברה הצבעוניים השזורים בו, מסיטים מיד את מחשבתנו לאירוע מסוג אחר, הרבה פחות חגיגי והרבה פחות משמח: לוויה.
מצב דומה מתרחש בפרשה כשסופסוף מגיע היום הגדול: יום חנוכת המשכן. כולם ציפו ליום הזה, משה שקיבל הנחיות מפורטות לבניית המשכן עוד כשעלה להר סיני, בני ישראל שתרמו מרכושם להכנתו, בצלאל ואהליאב וכל חכמי הלב שבנו אותו מהתרומות, אהרון ובניו שתודרכו בעבודת הקרבנות, הולבשו בבגדי הקודש, נמשחו לכהנים ולא יצאו מפתח המשכן זה שבעה ימים ולסיום אנחנו, שמלווים בקריאה כבר שמונה פרשות את תיאור ההכנות ליום המרגש והמשמעותי. והנה הטקס מתחיל, הכהנים מקריבים קרבנות לפי לוח הזמנים המתוכנן וכבוד אלוקים נראה אל כל העם. אש יוצאת מלפני אלוקים לאכול את הקרבנות ומיד אחריה יוצאת אש נוספת ואוכלת שניים מבניו של אהרון שהקריבו אש זרה מבלי שנצטוו. ברגע אחד הופך אירוע מרגש וחגיגי לאירוע קשה וצורב לאהרון ולעם כולו.
זר הפרחים העגול והגדול מוצב שלא במקרה בסמוך לחלל 'יד לבנים' המנציח את זכרם של לוחמי ולוחמות מלחמת העצמאות. בכל שבוע משנים-עשר שבועות התערוכה אוספת היוצרת, נעמי סלייני, את הפרחים שקמלו ומייבשת אותם באחד משנים-עשר הספרים המוצבים בצד, המזכירים ספרי הנצחה וזיכרון ללוחמים שנפלו.
פרחים יכולים לשמח, אך משהם מונחים מנותקים מאדמה זמנם קצוב והחיות שבהם נתונה בספק. כמו טקס חנוכת המשכן, שממשיך גם לאחר מות הבנים, מראים הפרחים בפריחתם ובקמילתם את מה שברגע האובדן קשה לקבל, החיים ממשיכים.
Comentarios