פנים אל מול פנים / התערוכה 'אני לפניך' בפרשת בחוקותי

יצירתו של אריק וייס מרובת פנים. היא נעה בין פיסול למיצב, בין עיצוב גרפי לעיצוב מוצר, בין דימוי לטקסט. וייס עוסק בריטואלים יומיומיים ובטקסים, ונוטע בכל עבודה משמעות עמוקה עם נגיעה באינסוף. הוא עושה זאת ברצינות הראויה, אך לא חושש לזרוע גם הומור.

פרט מתוך: 'מי שעומד מאחורי ומצדדי ומלפני ומעלי הוא העומד', אריק וייס, 2019, מוצג כעת בתערוכה 'אני לפניך', מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב, אוצר: גיא מורג צפלביץ', נעילה: 8.6.19, צילום: אפרת גורן

כזו היא גם היצירה 'מי שעומד מאחורי ומצדדי ומלפני ומעלי הוא העומד'. וייס רקם את מילות המשפט המוכר בחוט זהב על בד משי לבן, ובכך הופך אותו ממשפט פשוט לפסוק מקראי הרקום על פרוכת. ביצירתו הוא קושר את משחק המחבואים הילדי אל הכמיהה האנושית למצוא את אלוקים ולהוציאו ממחבואו.

מקריאת הפרשה, החותמת את הספר השלישי בחומשי התורה, עולה כי לראות את פני האל זו קללה. הפרשה הפותחת בפירוט הברכות, בכל תחומי החיים, שיחולו על בני ישראל אם ילכו בדרך הטובה, וממשיכה במניית הקללות שיחולו עליהם אם יסתו מדרך זו. אחת הקללות היא 'ונתתי פני בכם', שלוש מילים שמרגישות כמו הטחה קשה וכואבת ולא כמו כהגשמת משאלת לב אנושית.

הנסיון לחפש את אלוקים מלפנינו מצדדינו, מאחורינו ומעלינו אינו נחלתו רק של וייס. האדם, מתחילת האנושות ועד ימינו, מחפש את האל ומבקש לראות אותו כדי להאמין בקיומו. משחק המחבואים נותן לאדם מיומנות בסיסית של חיפוש ומציאה, אך אלוקים משאיר עצמו מחוץ למשחק. הוא מסביר לאדם כי העובדה שהוא מסתיר את פניו, וכמו מתחבא ממנו, זו אמנם מציאות קשה, אך בסופו של דבר מבורכת.

 מי שעומד מאחורי ומצדדי ומלפני ומעלי הוא העומד, אריק וייס, 2019, מראה הצבה בתערוכה 'אני לפניך', מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב, אוצר: גיא מורג צפלביץ', נעילה: 8.6.19, צילום: אפרת גורן