התחדשות עירונית ואנושית / היצירה 'דו-משפחתי' בפרשת מצורע
- Efrat Goren
- 10 באפר׳ 2019
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 2 באפר׳
האמן מיכה אולמן בנה את ביתו בחלל הגלריה המרכזית במוזיאון הרצליה. נכון, זהו לא הבית ממש אלא רק התכנית שלו, אך היא משורטטת בגודל אמיתי בעזרת תלוליות של חול חמרה אדומה שהניח אולמן בעבודה מדוייקת וקפדנית. החול עוקב אחר מבנה קירות הבית, הרהיטים שממוקמים בו ואפילו הפרטים הקטנים שמרכיבים אותו, כמו פתחי הניקוז ומקלדת המחשב. ביתו של אולמן - שתוכנן כמו בתים רבים בשנותיה הראשונות של המדינה בצניעות ובפונקציונליות - מוצא עצמו כעת בליבה של תכנית בינוי חדשה, מוקף בבנייני דירות גבוהים. כאחד מאחרוני הבתים הוותיקים עומד גם הוא לקראת פינוי והצבתו במוזיאון מהווה שלב נוסף במסעו, עד שיהרס לחלוטין.
כשיגיעו בני ישראל בסוף מסעם במדבר לארץ ישראל, נגע הצרעת שהתבטא על העור ועל הבגד יוכל להתבטא גם בקירות הבתים. הוא יתחיל כנגע מקומי אשר יפתר בהחלפת כמה אבנים בחדשות, אך במידה ויתפשט לשאר הקירות לא תהיה ברירה אלא להרוס את הבית מהיסוד. כל זה יקרה רק כאשר יכנסו בני ישראל לבתי הקבע שלהם. ביתו של אולמן, כמו הבית הנגוע בצרעת, נהרס ונבנה מחדש. אפשר לראות בכך הרס של צורת החיים הישנה ואפשר לראות בכך התפתחות והתקדמות של החיים במקום, כפי שמכונות תכניות מסוג זה: 'התחדשות עירונית'. גם בנגע הצרעת, אשר בא כעונש על חטא, אפשר לראות הזדמנות לחדש את הבית ובכך לחדש את מעשיהם של הדרים בו.
באווירת האביב החודרת אל הבתים ומעוררת אותנו לחידוש הבית וחפציו, מעניקות לנו התערוכה והפרשה שני טיפים חשובים: להשקיע מחשבה בשימור האיכויות שהיו בסגנון החיים הישן ולהתאים את צורת הבית החיצונית למעשים של מי שגר בו פנימה.
תגובות