לכל זמן ועת לכל קרבן / היצירה 'זמן אמיתי' בפרשת ויקרא

רבים מאיתנו היו שמחים לו ניתנה בידם האפשרות לשלוט בזמן. פה להוסיף איזו שעה ושם איזה יום, להשהות תקופה אחת ולזרז אחרת, אך הזמן ממשיך לפעום ומחוגי השעון לא מתחשבים בנו ומתקדמים. לא בשעונים של המעצב ההולנדי, מרטן באס.

באס מציג כעת במוזיאון העיצוב בחולון תערוכה צבעונית ומגוונת של עבודותיו, ביניהן סדרת עבודות שעוסקת ביחסים הבלתי שוויוניים שבין האדם והזמן. הוא בונה שישה שעוני סבא גדולים ובכל אחד מהם מקרין צילום וידאו של אדם אחר המשרטט את מחוגי השעון ומוחק אותם בסיזיפיות שוב ושוב, כך נוצרת תחושה של השהייה מסוימת של הזמן. העובדה כי כל אדם צולם חוזר על הפעולה במשך לא פחות מחצי יממה, תורמת גם היא לאשליה כאילו האדם השתלט על השעון והצליח להאט במעט את הקצב שלו.

פרט מתוך היצירה 'זמן אמיתי', שעון סבא עשוי פליז 2013 מרטן באס מוצג כעת בתערוכה 'מחבואים' מוזיאון העיצוב בחולון אוצרים: מרק ווילסון וסו-אן ואן דר זיפ, נעילה: 27/4, צילום: אפרת גורן

פרשת ויקרא פותחת את הספר השלישי בתורה המשרטט את קצב החיים של עם ישראל סביב הלב הפועם שבמרכזו: המשכן. מעתה ואילך החיים מתנהלים בין שני מרחבים עם כללים והנחיות שונות: המשכן והמחנה. בין מקום חיי היומיום והחומר ובין מקום הרוח בו מתגלה אלוקים, והקשר בין שני המרחבים הללו נוצר דרך הקרבנות.

בכל פעם שאדם בא מהמחנה להקריב קרבן הוא משרטט מחוג דמיוני אל המשכן, ובכל פעם שהכהן מקריב קרבן במשכן הוא משרטט מחוג כלפי המחנה. יש מחוג ציבורי יומיומי כמו קרבן התמיד ויש מחוג שבועי כמו מוסף השבת, יש מחוג ציבורי העוקב אחר מועדי השנה ויש מחוג אישי העוקב אחרי מועדיו הפרטיים של האדם.

בני ישראל, כמו האנשים המתחבאים בשעוניו של מרטן באס, משרטטים את המחוגים בעצמם. נכון, את השעון הם לא יצליחו לעצור, אך הקרבן מלמד אותם להשהות רגעים מסוימים. לקדש את הזמן, להעריך אותו, לתקן את הרגע הדורש תיקון ולייצר זמן כזה שלא רק רודף אותם, אלא גם מתמלא על ידם במשמעות: זמן אמיתי.