מסקיצה למציאות / יצירתה של דפנה שרתיאל בפרשת ויקהל

אותה צורה אמורפית חוזרת שוב ושוב ושוב ביצירתה של דפנה שרתיאל, ובכל מסגרת היא לובשת חליפה חדשה. כשכל העבודות תלויות יחד על הקיר הן נראות כמו דגמים שונים של אותו תוצר, סקיצות רבות לתכנית אחת שתתגשם.

פרט מתוך יצירתה של דפנה שרתיאל, מוצגת כעת בתערוכה 'קיר אמן×9', מקום לאמנות בקרית המלאכה, אוצרת: דליה דנון, צילום: אפרת גורן

גם שלוש הפרשות הקודמות היו הסקיצה לפרשה הנוכחית, משה קיבל מאלוקים סט תכניות אדריכלי לבניית המשכן ורק בפרשה שלנו הוא מתחיל בהקמתו. כמו אדריכל טוב, המסוגל לראות בעיני רוחו את הבניין בנוי מתוך תכנית הנייר, גם משה ודאי כבר מדמיין את המשכן והמנורה, את הארון ובגדי הכהנים. לתפקיד פועלי הבניין שיהפכו את התכנית למציאות בוחר אלוקים אנשים 'חכמי לב', כאלה המסוגלים גם לחשוב וגם להרגיש ובזכות השילוב בין שני כישורים אלה יכולים לבנות את הצורה הגדולה ולהיות רגישים לאסתטיקה של הפרטים.

יצירותיה של שרתיאל אסתטיות ומגוונות והצורה החזרתית-סימטרית המופיעה בהן מזכירה את כתמי הדיו במבחן רורשאך, המעריך מאפייני אישיות ותפקוד חשיבתי ורגשי. מבחן זה, בעזרתו ניתן היה היום לאתר את אותם 'חכמי לב', מציג לנבחן צורה ושואל אותו 'כמו מה זה נראה לך'. כך גם שרתיאל, מזמינה את הצופה ביצירתה לשאול את עצמו 'כמו מה הצורה נראית לך' ובכך בוחנת האם יראה בה רק צורה אסתטית או יזהה בה את צורת שטחי המדינה היהודית בתכנית החלוקה משנת 1947.

תכנית המדינה היהודית, כמו תכנית המשכן, הופכת בתוך זמן קצר מצורה על הנייר למבנה בשטח, מבנה שלא היה יכול להתממש בלי חשיבה מוקדמת והשקעת זמן מספיק בסקיצות ובתכנון הפרטים. האמנית, כמו אלוקים במבנה המשכן, מפעילה בעזרת הצורה גם את השכל וגם את הלב, שילוב של שתי יכולות המאפשר להגשים רעיון מתכנית למציאות.

מראה הצבה בתערוכה 'קיר אמן×9', דפנה שרתיאל, מקום לאמנות בקרית המלאכה, אוצרת: דליה דנון, צילום: אפרת גורן