על הנשגב שבתוך הבירוקרטיה / יצירתה של הדר סייפן בפרשת השבוע, פרשת בשלח

שישה מודלים תל מימדיים של יישובים בישראל ניבטים מצילומיה של סייפן המוצגים כעת באחד מחדריו של מוזיאון הרצליה. חדר זה הוא אחד מתוך תשעה המארחים כולם תערוכות שעוסקות במימדים שונים של מקום ומרחב, צורות מגורים ותכנון עירוני.

פרט מתוך 'יישוב עירוני בדרום', הזרקת דיו פיגמנטי על נייר ארכיבי, 2018, הדר סייפן, מוצג כעת בתערוכה 'מלונית' בתוך 'זירת האירוע', מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, אוצרת: איה לוריא, צילום: אפרת גורן

התערוכה של סייפן, 'מלונית', מתייחסת לתכנית הלאומית של ישראל המתווה לאן יתפנו תושבים בשעת חירום. כל מבנה במודל התלת מימדי עשוי חבילות פתקים משרדיים (פתקי 'ממו') ערומות זו על זו, וכל גוש מבנים צבוע בצבע זרחני אחר המרמז על פינוי למקלט אחר. המודלים של סייפן נעים בין הייצור הכי מתקדם (מודל תלת מימדי ממוחשב) לבין הייצור הכי פרימיטיבי ובירוקרטי (פתקים משרדיים) ולא לגמרי ברור לצופה האם הם צולמו פיזית בסטודיו או רק נוצרו וירטואלית במודל הממוחשב.

פרשת השבוע פותחת באחד הניסים היותר מוכרים במקרא: קריעת ים סוף. אחרי שאלוקים הראה לבני ישראל את יכולותיו במכות מצרים, בפרשה שלנו הוא בוקע להם שביל מעבר בתוך הים כשהמצרים רודפים אחריהם, מוריד עבורם אוכל משמיים כשהם רעבים ומנביע להם מים מתוך סלע כשהם צמאים. בתהליך מתמשך הם עוברים ממציאות של עבדות למציאות של עצמאות, בליווי צמוד של אלוקים שמחולל להם ניסים. אך כל זאת לא מונע מהם להתנהג כאחד האדם - ולהתלונן.

המודלים של האמנית הדר סייפן, כמו בני ישראל, חיים את הדואליות שבמציאות שיכולה להיות בו זמנית גם הכי נשגבת וגם הכי פרימיטיבית, גם הכי מרוממת וגם הכי שגרתית. מציאות אנושית שיש בה מזה וגם מזה, יש בה שניהם.

מראה הצבה בתערוכה 'מלונית', הדר סייפן, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, אוצרת: איה לוריא, צילום: אפרת גורן