ציור נזירי / יצירתו של דניאל אנקווה בפרשת נשא

אוירה מיוחדת שורה בציורי השמן של דניאל אנקווה. הוא מצייר דיוקנאות של עצמו, של אשתו ושל ילדיו, קווים קווים אנכיים וחופשיים, דקים ומגוונים המצטרפים יחד במבט מרחוק לציורים גדולים ומרשימים. בציוריו, גם כרובית וכרישה יכולות לשמש כמודל כמעט אנושי כשהוא מצייר אותן, ברגישות, במבט מהגב.

פרט מתוך 'כרישות וכרובית ירוקה במבט מהגב', דניאל אנקווה, 2014-5, מוצג כעת בתערוכה 'מקרוב', גלריה ליטבק לאמנות עכשווית, נעילה 15/7/19 צילום: אפרת גורן

לכל הציורים המוצגים כעת בתערוכה 'מקרוב' רקע דומה, חום אפרפר, המשרה אוירה של בית בכפר קטן ומרוחק בניחוח קלאסי-ימי ביניימי-סגפני. אפשר לדמיין את האדם שבחר להיות נזיר נכנס לבית מעין זה בתקופת נזירותו, לדמיין אותו מתיישב לשולחן שבמרכז החדר, כששערו ארוך ומגודל, והוא אוכל מאכלים פשוטים כמו כרובית וכרישה.

אדם כזה, שמחליט להתנתק מהחברה לתקופה מוגדרת, מצווה להתנזר משלושה דברים: מהנאות החיים - לא לשתות יין, מ'מה יגידו' עליו - לא לגזור את שערו, ומהידיעה מה צפוי בסוף החיים - לא להטמא למת. היפרדות משלושת אלה מאפשרת לו תקופה מיוחדת של חיים בתוך 'בועה' שטמון בה פוטנציאל לרגעים של חסד ואינטימיות עם עצמו ועם בוראו. אפשר לחוש את האוירה והניחוח של רגעים כאלה מציוריו של אנקווה שמצליח לייצר מקום אישי, עם זהות וייחודיות, שמעורר אצל הצופה רצון וגעגוע.

על הרקע העתיק והקלאסי, החום-אפרפר, הוא מצייר את המודלים שלו בצבעים עזים ועכשוויים, כמו ורוד חזק, ירוק חי וכתום בוהק וכך מצליח לייצר עושר צבעוני ואתגר לצופה למקם את הציור על ציר הזמן.

בתקופת הנזירות גלום פוטנציאל משמעותי לאדם, אפשרות לחיבור פנימי עמוק שעשוי לעורר אצלו נביעה והתחדשות, מעניין לחשוב כיצד היתה הנזירות משתלבת על ציר הזמן בימינו, בחיים העכשויים.

כרישות וכרובית ירוקה במבט מהגב, דניאל אנקווה, 2014-5, מראה הצבה בתערוכה 'מקרוב', גלריה ליטבק לאמנות עכשווית, נעילה: 15.7.19 צילום: אפרת גורן